חברת ש.כ חגים, מכירה סיטונאית לארץ ולכל נקודה בעולם של אתרוגים מרוקאים, האתרוגים המהודרים ביותר במחירים המשתלמים ביותר! ישירות מהמגדלים ללא פערי תיווך.

אתרוגים מרוקאים נחשבים במשך שנים לאתרוגים בעלי ההידור והפאר הגבוהים ביותר מבין כל הזנים הקיימים, יחד עם זאת לא כולם מודעים ליחוס הגבוהה שלו ולא היו יכולים לרכוש לעצמם אתרוג מהודר בשל המחיר הגבוה שהוא נמכר לצרכן, חברת ש.כ חגים בחרה לעשות מהלך אשר מאפשר לכם לרכוש ישירות את האתרוגים המובחרים ביותר במחירים המשתלמים ביותר! המכירה ממחסני החברה הינה בסיטונאות (כמויות גדולות) בלבד, הרכבישה מתבצעת ישירות מול היבואן הרשמי כך שאתם חוסכים את פערי התיווך ונהנים מאחוזי רווחיות גבוהים בכל מכירה.

לפרטים והזמנות ניתן ליצור קשר בטלפון: 052-2584362 שי.

מזה עידן ועידנים ידוע בקרב מחבבי מצוה וה"מבינים" בקיום מצוות ארבעת המינים ומעלתו המיוחדת של האתרוג המרוקאי. הן מהפן ההלכתי, בהיותו עונה בשלימות ובהידור על כל דרישות ההלכה, והן מצד יחוסו המפואר והברור, כאשר ידוע כי כבר מאות רבות של שנים ברציפות נהגו גדולים וטובים לברך עליו. זאת בנוסף לודאות הברורה כי אתרוגים אלו לא הורכבו מעולם כפי שנקרא בפנים הקונטרס.

נתונים אלו הם שהקנו מאז ומעולם חביבות מיוחדת לאתרוג המרוקאי מאת גדולי ישראל והמדקדקים במצוות, דבר שיצר ביקוש רב אחריהם. דא עקא, שמחמת חוקי הייבוא כפי שהיו עד עתה היה קשה להשיגם בארץ, ועיקר השוק של אתרוגי מרוקו היה בחו"ל, שם היה לאחד הזנים המבוקשים ביותר. אותם מדקדקים מארץ ישראל שלא הסכימו לוותר על ההידור שבאתרוג מרוקאי, או אלו מגדולי ישראל שהידרו לברך דוקא עליו, היו צריכים להביאו מחו"ל בדרכים לא דרכים. וכן להיות במתח רב מדי שנה: האם האתרוג המיוחל יגיע ויעבור את כל תלאות הדרך, וכן כשיגיע – איזה אתרוג יגיע, האם יהיה גם נאה חיצונית ומהודר בפנימיותו, כיון שלא יכלו לייבא הרבה אתרוגים, וכל אחד דאג לעצמו לאתרוג – שנים, ולא היתה מציאות של ברירה ובחירה ע"י הקונה.

מציאות זו יצרה מצב שאתרוגי מרוקו היו קשים מאד להשגה, וגם מחירם היה גבוה ולא שווה לכל נפש, עד אשר לאחר מאמצים מרובים והשתדלויות של יהודים המדקדקים במצוות לאשר כניסתם לארץ ישראל, חפץ ה' בידם הצליח ובסייעתא דשמיא נענתה פנייתם לפני כמה שנים לאשר ולייבא את האתרוג המרוקאי בצורה מסודרת לארץ, ולזכות בכך את כלל ישראל הדרים בארה"ק לקיים מצות ד' מינים עם אתרוג מיוחד בהידורו וביחוסו.

אתרוגים מרוקאים.

במאמר הבא אנו נתין לכם את כל הפרטים על האתרוגים המהודרים ביותר הזמינים למכירה שהגיעו ישירות מהגידולים במרוקו לארץ. האתרוג המרוקאי "אתרוגי בענעדיקט", תוכלו ללמוד על האתרוג המרוקאי החל מנטיעתו ועד שמגיע לידי המהדרין מחבבי המצוה כלול בהדרו ובהידורו.

אתרוגי מרוקו, מיוחסם טהורים ונקיים מכל חשש הרכבה.

ולא רק שחזקתם לא הורעה כלל במשך כל שנות הגלות הארוכות, אלא אדרבה, החזקה נהיתה עם השנים בהירה וברורה עוד יותר. זאת לאחר שנשלחו למטעי הפרדסים רבנים חשובים בליווי אגרונומים מומחים לפרי הדר ע"י גופים שונים.

יתירה מזו, כידוע פיזור עם ישראל בגלות גרם לכך שלכל קהילה יש את מנהגיה ומסורותיה, ומה שכשר ומקובל בעדה זו אינו בהכרח  מקובל בעדה אחרת, ולכל עדה הפוסקים עליהם נשענת וכן מסורת אבותיה מדור דור נהרא נהרא ופשטיה. כך גם במצות האתרוג אשר רבו גם רבו המחלוקות בענין זה לדעת איזה מן הזנים אכן נקי מחשש הרכבה וכשר לקיום המצוה. ובזאת מיוחד הזן המרוקאי שעליו סמכו גדולי הדור וענקי תורה מכל העדות והחוגים, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים.

כך, שהנוטל למצוה ומברך על אתרוג ממרוקו בעצם מברך על זן האתרוג המיוחס שעליו ברכו מאז ומקדם גדולי ישראל, הן חכמי המערב לדורותיהם, ועד גדולי ומאורי גדולי אשכנז מימי קדם ועד הדורות האחרונים.

מלבד היחוס החשוב של האתרוג המרוקאי הרי שגם על יופיו המיוחד והמרהיב אין חולק, כידוע לכל אשר יש לו מעט מושגים בארבעת המינים. מראהו הנקי, צורתו הסימטרית כאשר הפיטם ממוקם בדיוק מול העוקץ כנדרש בהלכה, גווניו היפים והפיטם החזק המזדקר ככתר.

הישוב היהודי במרוקו משנים קדמוניות

גלות מרוקו היא מהגלויות הותיקות ביותר, לפי המסורת היהודים הראשונים שהגיעו למרוקו היו מבני עשרת השבטים אשר הוגלו מארץ ישראל ע"י סנחריב מלך אשור. בספר נר המערב (מאת הג"ר יעקב משה טולידנו זצ"ל – ראב"ד ת"א – יפו) מוצא סימוכין לעובדה זו מדברי הגמ' (סנהדרין צד.) המספרת שעשרת השבטים הגיעו לאפריקה לעיר "שוש" וכן ל"שוש תרי". ובאמת האזור בו גדלים האתרוגים נקרא "סוס"  (sousse) וכן יש באותו אזור מקום הקרא "סוס שטוקא" שמשמעותו סוס אחרת, ולכאורה הוא המקום הנקרא בגמ' "סוס תרי", שגם משמעותו היא סוס נוספת – אחרת.

הישוב היהודי במרוקו גדל שוב לאחר חורבן ביהמ"ק השני, כשהגיעו לשם פליטים רבים ושבויים שנשלחו ע"י הרומאים לצפון אפריקה. בסוף ימי הביניים קיבלה יהדות מרוקו חיזוק משמעותי ע"י מגורשי ספרד שרבים מאד מהם התיישבו בצפון אפריקה (אמנם מגורשי ספרד התיישבו יותר בצפון מרוקו, בעוד יושבי הדרום נמנים על יושבי הארץ מימים ימימה).

יהודי מרוקו

מעולם לא חסרו ישיבות בארץ מרוקו, ואין דור שלא היו בו גדולי תורה ענקי רוח גדולי ומאורי האומה שאין היריעה מספקת לפרטם כי

יהודי מרוקו בכפרים שבהרי האטלס
קבר רבי דוד בן ברוך הכהן אזוג זצוק"ל

רבים הם, ודי אם נזכיר את רבותינו הרי"ף והרמב"ם שקבעו את מושבם במרוקו בעיר פאס במשך תקופה, וכן רבינו האור החיים הקדוש שחי ופעל במרוקו עד שעלה בסוף ימיו לא"י.

האזור בו גדלים האתרוגים מדורי דורות הוא "סוס" הנ"ל שבדרום מרוקו, באזור המדברי בהרי האטלס האמצעי המכונה "אנטי – אטלס" (anti atlas) במחוז טארודאנט, כ100 ק"מ מזרחה מן העיר אגאדיר. באזור זה חיו היהודים בכפרים נידחים באורח חייהם המיוחד כפי שחיו אבותיהם ואבות אבותיהם מדור דור. הוכחה המאמתת את עובדת קיומם של הישובים היהודיים העתיקים שהיו קיימים באזור מימי קדם אנו מוצאים בדמות בתי קברות עתיקים הקיימים שם, וכן בית העלמין ב"קסרסוק" בו קיימים קברים עתיקים מלפני כאלף שנה. יצויין, כי ככל הנראה זהו המקום היחידי בעולם בו ישנה הוכחה מוחשית להימצאות קהילה יהודית מתקופה קדומה כ"כ.

ארץ מרוקו ידועה בכל תפוצות ישראל בציוני הצדיקים קדושי עליון וענקי עולם הפזורים לאורכה ולרוחבה ואשר יהודים מכל קצווי תבל מגיעים להתפלל ולהשתטח על ציונים אלו הנודעים כמסוגלים לישועה. ולהבדיל נערץ ונקדש שמם גם בקרב גויי הארץ. ביריעה זו בודאי שלא נוכל לציין את כל הציונים הקדושים, אך נזכיר בקצרה שני קברים ידועים אשר שוכנים סמוך מאד לאזור מטעי הפרדסים.

הראשון הוא קברו של רבי דוד בן ברוך אזוג הכהן, מגזע תרשישים ונודע כצדיק פועל ישועות המלומד בניסים. הסתלק בג' בטבת תקכ"א ונקבר בכפרו "אגזו נבאהמו" (אולאד בר רחיל) סמוך לעיר תארודאנת. מאז הסתלקותו הפך קברו למוקד עליה לרגל והמונים מכל רחבי העולם באים להשתטח על קברו מדי שנה. סיפורי מופת רבים נקשרו סביב שמו של ר' דוד בן ברוך ואף הזכרת שמו נודעה כסגולה, גם סביב הציון התפרסמו ספורי פלאות, והמקום נודע כמסוגל לפעול ישועות רבות בכל עת צרה וצוקה. מגודל צדקתו כתב הגה"צ רבי שלמה אבורמאד זצוק"ל מחכמי אגדיר פיוט לכבודו.

הרי האטלס במרוקו

צדיק נוסף הטמון בקרבת מקום מטעי הפרדסים הוא הצדיק רבי כליפא בן מלכא זצ"ל, שהיה עשיר גדול אך לא הקדיש זמן רב לעסקיו, כי כל כולו היה עסוק בתורה הקדושה בה הגה בשקידה גדולה יחד עם רבי שלמה פינטו אביו של רבי חיים פינטו זיע"א. כמו כן כתב חידושי תורה והלכה רבים וחיבר שירים ופיוטים, ביניהם הספר "כף ונקי" וספר "קול זמרה". רבינו החיד"א מפליג בשבחו בספרו שם הגדולים (מערכת כ אות נה).

 

אזור מטעי האתרוגים

 

פרק ב'

המסורת העתיקה
מימי קדם

כאמור, ההבטחה האלקית "כי לא תשכח מפי זרעו" התקיימה במלואה ביהדות מרוקו אשר שורשיה נטועים בימי קדם, וזה אלפי שנים ברציפות שלא פסקו תורה וגדולי תורה ממנה, חיי התורה והמצוות שגשגו בערי מרוקו ואף בכפרים הרבים הפזורים בכל רחבי המדינה. כבבת עינם שמרו יהודי מרוקו על מסורותיהם ומנהגיהם המיוחדים אשר יסודותם בהררי קודש, ועברו בחרדת קודש ובחיבה של מצוה מדור לדור בדיוק רב. בפרט ששו ושמחו במצוה החביבה שזיכה אותם השי"ת בה – הלא היא מצות פרי עץ הדר אשר גדל במקומם בשפע רב כליל יופי בהידורו ובמראהו המשובב.

והנה כאשר באים אנו לברר על חזקת כשרותם של אתרוגי מרוקו, הרי פשוט וברור שהא גופא מה שקרוב לאלף שנה בירכו על אתרוגים אלו רבבות בני ישראל יראים וחרדים לדבר ה' וביניהם גאונים וצדיקים אבירי תורה מפורסמים, מקנה לאתרוג המרוקאי חזקה איתנה שאין בה מקום לערעור.

כמו"כ קיימת גם הוכחה פשוטה ביותר לכך שלא קיים כלל חשש הרכבה באתרוג המרוקאי, מכך שלא מצאנו במשך כל הדורות איזה שאלה ונידון אודות חשש הרכבה באתרוג זה, שהרי  כאמור גדולי עולם וקדושי עליון גרו ממש באותם מקומות אשר גדלו אתרוגים אלו, ולהביא אתרוג ממקום

מכתבו של הגאון רבי אברהם בנימין קלוגער זצוק"ל

אחר כרוך היה בטרחה והוצאת ממון רב, וא"כ פשיטא שמכך שלא עוררו על ספק וחשש כלשהו באתרוגים אלו ודאי שהיה ברור אצלם מימי קדם שאין כל חשש בהם, והיו יוצאים בהם ידי חובת המצוה בכשרות ובהידור ללא שום פקפוק, כי מסורתם וטהרתם היתה ידועה וברורה לכל.

כך גם לגבי המקומות הרחוקים ממרוקו, שבתחילה לא היו אתרוגים אלו מצויים שם כלל, מהטעם הפשוט שיהודי מרוקו היו מנותקים משאר יהודי התפוצות, עקב המלחמות וקשיי התחבורה ממקום למקום, ונהגו להשתמש למצוה בעיקר באתרוגים הגדלים בקרבת מקום או מארץ ישראל שהיו שיירות משם יותר מצויות. אמנם כאשר בכל זאת הגיע האתרוג המרוקאי לאותם מקומות שיבחוהו גדולי עולם מאד פה אחד ונהגו לברך עליו לכתחילה, וכפי שמעיד הגאון רבי אברהם בנימין קלוגר זצוק"ל שאביו הגאון המפורסם רבי שלמה קלוגר זצוק"ל בירך על אתרוגי מרוקו. (מכתב משנת תרנ"א מאת הגאון מוהר"ב קלוגר – התפרסם בהצפירה אב תרנ"א).

"לכן אודיע קושט אמרי אמת כי האתרוגים הללו נודעים זה יותר משלשים שנה וכבוד אאמו"ר הגאון זצ"ל בעצמו היה מברך עליהם, וגם אנכי אי"ה אם יהיה לי בשנה הזאת אתרוג ממרוקו אברך עליו, ואין להרהר אחריהם כלל וע"ד אמת וצדק".

וכן ה'ערוך לנר' כתב בספרו 'תוספת ביכורים' (סוס"י תרמ"ח סכ"ח) "ובשנה הזאת קיבלתי אתרוג מרוקו יפה ומהודר בכל מיני הידור ובכל סימני הכשר אשר עדיין לא ראיתי כמוהו".

וכן מונה הערוך השולחן (סי' תרמ"ח סע' כ"ח) את אתרוגי מרוקו עם שאר אתרוגים שאין בהם חשש מורכב וראוים לברכה ולמצוה לכתחילה שבלכתחילה.

ואדרבה כאשר בתקופות מאוחרות יותר החלה שאלת ההרכבה באתרוגים במקומות שונים להתפשט ביתר שאת, השקיעו כמה מן האחרונים מאמצים מרובים כדי להשיג לעצמם דוקא אתרוג מרוקאי, אשר מסורת יש בו על היותו ללא חשש הרכבה.

וכמו שמספר הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצוק"ל בנו של מרן הגר"ח הלוי זצוק"ל מבריסק (הובא בס' מסורת האתרוג עמ' שכ"ג) שהגר"ח היה מהדר אחר אתרוגים מיוחסים אלו, וכבר לפני מלחמת העולם הראשונה שלחו להגר"ח אתרוג ממרוקו לבריסק. וכן הרה"ג ר' משה ביק זצ"ל מסר ששמע מפי רבו הגה"צ רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל שאביו הגאון ר' חיים זצ"ל בירך רק על אתרוג ממרוקו, ופעם אחד לא היה לו, ושלח שליח מיוחד לעיר רחוקה להמציא לו.

וההתייחסות הראשונה לזן המרוקאי היא בשו"ת ישרי לב (אות אתרוג) להגאון רבי חיים חזן זצלה"ה (נולד באזמיר בר"ח מרחשון התקנ"א לאביו הגאון רבי יוסף רפאל חזן בעל שו"ת חקרי לב זצלה"ה, למד את תורתו אצל אביו, היה ראשון לציון בירושלים בשנים תרכ"א – תרכ"ט, לא האריך ימים על כסא רבנותו  ונפטר בירושלים ביום ה' לחודש שבט שנת תרכ"ט ונטמן בהר הזיתים) שמקום מושבו היה בתחילה בטורקיה ולאחמ"כ בארץ, ובזמנו החלו יהודי מרוקו להתיישב בארץ ישראל, ולהביא אתרוגים המיוחסים ממרוקו לברך עליהם.

ומכיון שבעל שו"ת ישרי לב לא הכיר אתרוגים אלו חקר אצל גדולי מרוקו, והביא עדותם של שלשה מחכמי המערב קדושי עליון, הגה"צ רבי משה טולידאנו זצוק"ל בעל המחבר מלאכת הקודש (תקכ"ה), והגה"צ רבי רפאל יוסף חרוש (תרנ"ח), והגה"צ דוד בן שמעון המכונה "צוף דב"ש על שם ספרו עלה לירושלים ממרוקו (תרי"ד), וכלשונו "היו רבנן תקיפי דפקיע שמייהו ה' עליהם".

שו"ת ישרי לב

"והעידו בגודלם איך האתרוגים של עיר קארונרת (טארודאנט) מרוקו יע"א הם מוחזקים בכשרות בלי שום פקפוק וחששא כלל, ומעולם לא שמעו ולא ראו מי שפקפק בדבר האתרוגים הנז' כלל, ומימי עולם ושנים קדמוניות ראשונים כמלאכים רבני וגאוני כל המערב זלה"ה לוקחים היו מהם וכו', ומעולם לא היה מי שפקפק עליהם".

ולאחר שהביא עדותם מסיק "ואחר כל הכבוד הזה אני מאשר ומקיים דברי החכמים ה' עליהם יחיו וכו', ובכן אף ידי תיכון עמהם וכל הלוקח מהם למצות ד' מינים נכון לבו בטוח שיעלה לרצון לפני ה' ויברך עליו בלי פקפוק, ועל דבר אמת וענוה צדק חתמתי שמי בגושפנקא דשדר לי מלכא ירום הודו ביום ראש חודש אייר משנתנו זאת ויגיד שמים צדקו לפ"ק".

כך גם יש להיווכח שהחזקה לעולם עמדה במקומה ולא איתרע כלל, מכך שבשנים האחרונות כאשר הקשר בין הארצות נעשה קל וסדיר יותר, הרי שבארצות אירופה הסמוכה למרוקו, נטלו גדולי הדור שגרו שם אתרוגי מרוקו למצוה, הן גדולי האשכנזים והן חכמי הספרדים, ולא מצאנו מי שפקפק בדבר ואף לא מי שדן בכשרותו אף שהיה זה הזן הנפוץ שם ביותר, כי היה פשוט וברור אצלם לסמוך על מסורת אנשי מרוקו.

וכמו שכותב אב"ד שטראסבורג וחבר בד"ץ העדה החרדית הגאון רבי אברהם דוד הורוויץ זצ"ל (קנין תורה בהלכה ח"ה סי' ס"ח) "עוד מאז שהותי בשטראסבורג (צרפת) יצ"ו אני מהדר תמיד לברך על אתרוג ממארוקו, וגם פה ירושלים עיה"ק שהאתרוגים מהשגחתינו יש לי בשעת הברכה עם פיטם ובלא פיטם, ועכ"ז יש לי גם אתרוג ממארוקו על פי רוב כלול בהדרו". וכן הגאון רבי משה סולובייצי'ק זצוק"ל שהיה מתגורר בשוויץ המשיך מנהג אבותיו ונהג לברך על אתרוג ממרוקו.

 

"הﬦוקח מﬣם למצו﬩ ﬢ' מיניﬧ נﬥון ﬦבו בטוﬤ שיעﬦה לﬨצון ׵פני ﬣ' "

ואף באמריקה הרחוקה שאתרוגי מרוקו היו פחות נפוצים באותו זמן, היו מגדולי ישראל שהקפידו לברך דוקא על אתרוג ממרוקו מצד מעלת יחוסו המיוחד, וכמו שמעיד הגה"צ רבי ישראל דוד הארפענעס שליט"א (פרי עץ הדר עמ' כ') ששמע מהגאון רבי פרץ רוזנברג רב דקהל תורת יקותיאל שהגה"צ ר' יונתן שטייף זצלה"ה אמר לו שהוא אינו מברך רק על אתרוג ממרוקו, שאלו הם בודאי אינן מורכבין, ומוסיף עוד (שם עמ' כ"ב) ששמע  מגאון אחד שליט"א לפני עשרים שנה, שאמר לו הגה"צ מפאפא זי"ע שלדעתו אתרוגי מרוקו הם המובחרים ביותר הן בענין המסורת והן שאין שם מורכבים כלל.

 

פרק ג'

משלחת הרבנים מטעם
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

לאחר שנוכחנו ע"י ראיות ברורות ומוצקות שאכן חזקת אתרוגי מרוקו במקומה עומדת מזה דורי דורות ועד היום הזה, בהיותם אתרוגים נקיים מכל הרכבה של ענפי עצי הדר אחרים, עולה מאליה תמיהה עצומה, כי כפי שהארכנו בפרקים הקודמים הרי שכמעט בכל מקום בעולם בו גידלו עצי אתרוג כולל בארץ ישראל, היותה בעיית ההרכבה בעיה קשה מאד, כאשר מגדלי האתרוגים גם מאחינו בני ישראל שלא עמדו בפיתוי, הרכיבו בעצי האתרוג ענפים מעצי הדר אחרים כדי להשביח ולחזק את האתרוגים הגדלים במטעיהם, למה א"כ המציאות במרוקו שונה, האם מגדלי האתרוגים במרוקו אינם מעוניינים בסחורה משובחת יותר? מה הסוד שאתרוגי מרוקו נשמרו לאורך כל השנים הארוכות טהורים ביחוסם ללא הרכבה?

משוﬧ שלמעשה אין צוﬨך בכﬦל לעשו﬩ הרﬥבה במﬨוקו

בשאלה זו אכן התחבטו רבים ולאור זאת התארגנה בהסכמת מרן הגרי"ש אלישיב בחודש אייר שנת תשנ"ה משלחת רבנים ביוזמת המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה לאזור גידול האתרוגים במרוקו, בכדי להכיר מקרוב את דרכי גידולם ונכונות המסורת העתיקה אודותם.

חברי המשלחת היו הגרא"ד דונר שליט"א (ראב"ד לונדון), הגר"י גוקאוויצקי שליט"א מלונדון, והג"ר יהושע לוי שליט"א רב קהילת גרמיסטון ביוהנסבורג. אליהם צירף מרן זצ"ל את הפרופסור החרדי לחקלאות יו"ר המחלקה המדעית של המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה ומומחה להדרים ר' אליעזר גולדשמידט הי"ו. בנוסף הצטרף אליהם פרופ' מ. אל – עותמני ממרוקו – מומחה להדרים מטעם המכון החקלאי הממשלתי באגאדיר. (מסופר בארוכה מהלך הסיור בקונטרס הליכות שדה – קובץ 100).

וכך מתאר הרב גולדשמידט (שם) "במהלך הסיור בחנו עצים רבים בחלקות שונות ככל שיכולנו, בשום מקרה לא מצאנו סימני הרכבה, גזעי העצים היו חלקים עד לפני הקרקע, וכל הענפים הפורצים מתחת לפני הקרקע היו ענפי אתרוג בלבד, החקלאים המקומיים בעלי החלקות לא ידעו מראש על בואנו, לא כוונו את החלקות בהן בקרנו, ולא הייתה להם כל אפשרות להסתיר עצים מורכבים במידה וישנם כאלה".

"בתשובה לשאלותינו הם חזרו והדגישו שאין הם מרכיבים ומעולם לא הרכיבו את האתרוגים, מכיוון שגידול האתרוג מצליח בידם בלא הרכבה, השתכנענו כולנו לרבות פרופ' אל עותמני שהחקלאים באזור זה לא הרכיבו אתרוגים מעולם, והעצים הגדלים כיום באזור זה הם בלתי מורכבים".

ההסבר לכך שאין שום חשש של הרכבה במקומות אלו, הוא כמו שכתב ר' אליעזר גולדשמידט (שם), משום שלמעשה אין צורך בכלל לעשות הרכבה במרוקו, כי כל סיבת ההרכבה שעושים בשאר הארצות הוא מפני שעץ האתרוג הבלתי מורכב הוא עץ עדין רך וענוג, ופגיע מאוד ממחלת "מאלסקו" המתקיפו ומחלישו יותר מכל פרי אחר, ומתוך כך אינו שורד שנים רבות, ומטרת ההרכבה היא לחזק את האילן, אולם  במרוקו  כפי שבדקו וחקרו היטב חיידק "מאלסקו" אינו מצוי כלל ולא נמצאו בכל אותו אזור נגיעות במלסקו, ולכן גם בלי הרכבה מחזיק העץ שנים רבות, כי תנאי הגידול והאקלים במרוקו נותנים חוסן לעץ האתרוג ואין שום צורך ותועלת בהרכבה.

מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בוחן אתרוג מרוקאי

"גזעי העצים נראים בריאים לחלוטין ולא מצאנו סימנים של נגיעות ברקבון צואר השורש, הקרקע באזור קלה מאד והחקלאים אינם פותחים "גומות אויר" כמקובל בארץ. כמו כן לא מצאנו באזור זה נגיעות במלסקו, ולדברי ד"ר אל – עותמני (אגרונום מקומי) אין מחלת המלסקו נפוצה במרוקו כלל וכלל".

ובאמת המציאות מוכיחה זאת שהעצים במרוקו שורדים שנים רבות בשונה משאר הארצות בהם לאחר כמה שנים נחלש העץ, וכמו שמעיד הרה"ג ר' ישר הלוי שליט"א בספרו אתרוגי מרוקו עמ' ט"ז "זקני הערבים המקומיים מספרים כמסיחים לפי תומם וגם מראים עצים בני שמונים שנה שעדיין מגדלים אתרוגים. בממוצע העצים במרוקו מתקיימים כ-30 שנים ויותר". וכך כותב גם הרב גולדשמיט בקונטרס הליכות שדה (קובץ 100) "ראינו עצים מבוגרים בני ארבעים או שישים שנה (לדברי החקלאים) הנראים בריאים וממשיכים לתת פרי".

האתרוג המרוקאי נקי גם מחשש "תולדות המורכב"

ומתוך דברים אלו התברר שהאתרוג מרוקאי יוצא ג"כ מחשש של תולדות המורכב. שהרי כידוע שיטה מיוחדת  העלה הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל בספרו שו"ת בית אפרים (סי' נ"ו והביאו בקיצור נמרץ בשערי תשובה סי' תרמ"ט) להכשיר אתרוג תולדות המורכב, דהיינו שכל אילן אתרוג שהוא עצמו אינו מורכב ומגדל אתרוגים, אין לנו לחשוש שמא מוצאו של אילן זה מאתרוג המורכב, דאף אם בא מן המורכב, תולדותיו וגידוליו מותרים למצוה וכשרים לברך עליהם, כי הפרי היוצא מיחור ואילן כזה אין לו דין מורכב כלל. ואמנם יש מהפוסקים שסמכו על היתרו של הגאון בעל בית אפרים זצוק"ל, אבל הרבה מהפוסקים חלקו עליו ונקטו שגם תולדת מורכב אסור, ולדעתם תולדות המורכב אפילו גידולי גידוליהם פסולים עד עולם.

אלא שלמעשה אין כל דרך מקצועית או מדעית לברר האם העץ מקורו ביחור או בזרע שנלקחו מעץ מורכב, שהרי גם כאשר נמצא האילן נקי מסימני הרכבה, עדיין יתכן שאף שהאילן עצמו לא הורכב מ"מ בא הוא מתולדות המורכב, ואי אפשר להבחין שאין מקור "אבות" העץ מורכב, והדרך היחידה לברר זאת היא רק ע"י שאנשים נאמנים העבירו את העץ מאחד לחבירו במשך כל הדורות.

אולם כפי שהתבאר הרי שהאתרוג המרוקאי נקי מחשש זה, מאחר שכאמור במרוקו לא היה קיים מעולם ענין וצורך להרכיב כלל, משום שהאילן חסין וחזק גם בלי הרכבה, וממילא לא קיים בו חשש תולדות המורכב.

מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בנענועים

הכרעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

 

"בשניﬧ האﬤרונות היﬣ נוﬣג רבינו לבﬨך על א﬩רוג מﬨוקו"

בעקבות כך הכריע מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שהחזקה במקומה עומדת ואתרוגי מרוקו מהודרים למצוה, ואף הוא עצמו השתמש באתרוגי מרוקו לברכה, וכמו שכותב נאמן ביתו הגר"י אפרתי שליט"א בספרו ישא יוסף (או"ח ח"א סי' קל"א) "משום כך הסכים מרן שליט"א (זצ"ל) שתצא משלחת רבנים ומומחים להרי האטלס במרוקו לבדוק הענין, והם אכן קבעו במאמר שפירסמו, כי עצי האתרוג הגדלים במרומי הרי האטלס אין צורך להרכיבם… ועל כן אמר מרן שליט"א (זצ"ל)  שאינו רואה חסרון באתרוג המרוקאי משאר האתרוגים שבחזקת  שאינם מורכבים, ואף השתמש באתרוג כזה לנטילה בחג הסוכות".

וכידוע מפי תלמידיו שלא רק שמרן זצוק"ל לא ראה חיסרון באתרוג מזן זה אלא אף העדיף אותו על פני שאר הזנים.

וכך נקט גם להלכה הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א מתלמידיו הקרובים של מרן (הלכות חג בחג  ארבעת המינים פ"ד סעי' ב' בהערות) "אתרוגי מרוקו הנהדרים ביופים מראם וצבעם ויש בהם גם מעלת הפיטם כידוע, וכמ"ש הבכורי יעקב (בתוספת ביכורים לסי' תרמ"ח)  "ובשנה הזאת קבלתי אתרוג ממרוקו יפה ומהודר בכל מיני הידור ובכל סימני הכשר אשר עדיין לא ראיתי כמותו", וכ"כ בערוה"ש שאתרוגי א"י ואתרוגי מרוקו הם המוחזקים בכשרות, וכן במרוקו נהגו חכמי מרוקו מקדמת דנא לברך עליהם, ויש להם מסורת קדומה בזה… וכן ידוע שגדולי ישראל זצ"ל הידרו אחר אתרוג נאה ומהודר זה".

וכפי שנהג הוא עצמו במצות ארבעת המינים, שלמרות שכל בעלי הפרדסים בארץ חפצו והשתוקקו  שמרן יברך על האתרוגים המיוחדים בהידורם שהביאו לפניו, מ"מ העדיף מרן לברך וליטול למצוה דווקא את אותם אתרוגים שהגיעו ממרוקו, וכמו שהובא בהליכות והנהגות של רבינו הגרי"ש זצוק"ל (איש על העדה עמ' כ"ט) "בשנים האחרונות היה נוהג רבינו לברך על אתרוג מרוקו, ואחר שגמר הנענועים היה נוטל אתרוג חזו"א לרגע קצר ונענע בו קצת".

פרק ד'

דעת מרנן הגר"ח והגרי"ז מבריסק

 

 

מן
הגר"

בי
ך רק
ע
׵ א﬩רוג ממוקו

אתרוגי מרוקו בבית בריסק

בבית בריסק הידרו ביותר לצאת ידי חובת המצוה באתרוג מזן מרוקאי, הנהגה זו החלה אצל מרן הגר"ח זצוק"ל כמובא בספר זכור לדוד (אוצר עובדות והנהגות מהחזו"א והגרי"ז ח"ב עמ' קס"ט) בשם נכדו מרן הגאון רבי מאיר הלוי שליט"א שזקנו מרן הגר"ח בשעתו היה מהדר אחר אתרוגים מיוחסים אלו, וכבר קודם מלחמת העולם הראשונה שלחו אתרוג ממרוקו לבריסק עבור מרן הגר"ח, כך גם בספר פרי עץ הדר (להגה"צ ישראל דוד הארפענעס שליט"א עמ' כ"א) מביא עדות מהרה"ג ר' משה ביק זצוק"ל ששמע מרבו הגאון רבי משה סאלאוויצ'יק שאביו מרן הגר"ח בירך רק על אתרוג ממרוקו, ופעם אחת לא השיג אתרוג מזן מרוקאי, ושלח שליח מיוחד לעיר רחוקה כדי להמציא לו אתרוג שכזה.

ואחריו נהג בקודש בנו מרן הגרי"ז זצוק"ל לחפש ולדרוש אחר אתרוג מרוקאי, ואף שהגרי"ז נהג לברך על כמה אתרוגים מזנים שונים, מ"מ מעידים תלמידיו שהגרי"ז חיבב את האתרוג המרוקאי יותר משאר הזנים, וכמו שמביא הרה"ג  ר' ישראל דוד הארפענעס שליט"א (שם עמ' כ') עדות מהרה"ג ר' דוד שמידל שליט"א בשם גדול אחד "שפעם אחת כאשר לא השיגו לו אתרוג ממרוקו היה לו עגמת נפש גדולה מזה, וראו ממנו שחיבבו מאוד יותר משאר אתרוגים".

וכך מעיד בנו מרן הגאון רבי משולם דוד שליט"א (שיעורי רבי משולם דוד הלוי על התורה עמ' תע"ג) "מידי שנה כשהביאו למרן ז"ל (הגרי"ז) אתרוג מרוקאי נתמלא שמחה מזה". וכמסופר להלן שאף בשנים בהם לא יכלו להכניס אתרוגים אלו לארץ, עשה הגרי"ז כל טצדקי כדי להשיג אתרוג מרוקאי, וכל אשר היה לו יד ושייכות לארץ מרוקו ביקש ממנו מרן להשיג לו אתרוג מרוקאי לקיום המצוה.

מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל

כך מספר הגאון רבי אהרון מוסניגו רבה הראשי של מרוקו זצ"ל (מתלמידי הגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצוק"ל) שהיה בקשר עם מרן הגרי"ז ואף קיבל ממנו סמיכה (דבר נדיר ביותר),  והיה נוהג לשלוח לגרי"ז מידי שנה אתרוג ממרוקו לברך עליו, וכך הוא מספר (מוסף שב"ק יתד נאמן פ' דברים – חזון תשנ"ז) "המילים הראשונות שהרב מבריסק דיבר עימי היו מה מצב האתרוגים במרוקו האם הם בחזקת בלתי מורכבים, וכשהשבתי לו בחיוב הוציא מכיסו כסף וביקש שאשלח לו אתרוג".

 

"ראו ממנו שיבבו מאוד יותר משאﬨ אתרוגים"

וכן מספר הגאון רמ"מ שולזינגר זצ"ל בספרו פניני רבנו הגרי"ז אודות חיפושו של מרן הגרי"ז אחר אתרוג מרוקאי, "והנה שנה אחת שהיה רבינו הגרי"ז זצוק"ל בשווייץ בחדש מנחם אב והיו שם בחורי ישיבה מטנג'יר שבמרוקו ונכנסו אצל רבנו זצוק"ל, וכששמע שהם ממרוקו ביקש מהם אולי יוכלו לשלוח לו אתרוג ממרוקו לחג הסוכות הקרוב, כי מאד היה חשוב בבריסק אתרוג ממרוקו כנ"ל, וכמובן ענו בשמחה רבה שישלחו את האתרוג, ואמר רבנו זצוק"ל שרוצה לשלם להם כי איננו רוצה את האתרוג בחינם, והבחורים אמרו שאינם רוצים לקבל תשלום מרבנו זצוק"ל ומבקשים שיסכים לקבל מהם בלי תשלום, והשיב רבנו הגרי"ז זצוק"ל אם כן אפוא זאת עשו, תשלחו לי שני אתרוגים עבור אחד אשלם והשני יהיה במתנה כרצונכם".

תשובות והנהגות
ממרן ראב"ד ירושלים שליט"א

כך גם ידוע המעשה שמביא ראב"ד ירושלים הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח"א סי' שפ"א) "ידוע לי שמרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק דקדק מאד וחיבב לצאת גם באתרוג ממרוקו, אף שדקדק וכבר לקח כמה אתרוגים לצאת מכל ספק. ופעם עיכבו השלטונות בא"י את האתרוג ממרוקו שנשלח עבורו ולא עלה בידו אף לאחר השתדלות מרובה להשיגו אלא בהושענא רבה, ושלח שליח להשיגו כדי שיוכל לצאת גם בו לפחות ביום האחרון".

ובדרך זו נהגו הרבה מתלמידי

וממשיכי בית בריסק לדרוש אחר אתרוג מרוקאי, וגם כאשר היה קשה מאד להשיגו, השקיעו מאמץ רב והוזילו הרבה מכספם בכדי לקיים מצות הנטילה באתרוג זה המיוחס והמהודר.

 

פרק ה'

דעת מרנן הגה"ק מסאטמאר וגאב"ד ירושלים
בעל המנחת יצחק זצוק"ל

 

 

הגה"ק מסאטמאר זצוק"ל

דעת מרן מסאטמאר זצוק"ל

בשנת תשי"ב שהייתה שנת שמיטה, רעשה הארץ ומלואה כאשר סוחרי האתרוגים התחילו לשלוח לכל הקהילות בחו"ל ובארה"ב אתרוגים הבאים מפרדסים שנעבדו בארץ ישראל עפ"י היתר מכירה.

הגה"ק מסאטמאר זי"ע אשר ענין זה נגע בנפשו שראה בזה עקירת מצות שמיטה אשר בעבורה גלינו מארצינו, יצא בפסק דין לאסור בכל תוקף אתרוגים שנתגדלו ונעבדו באיסורי שביעית עפ"י "היתר מכירה", ואז קמו הסוחרים והרעישו ע"ג דפי העיתונות כנגדו, ומעז יצא מתוק שדווקא ע"י מלחמתם התפרסם איסורו של הגה"ק מסאטמאר ביתר שאת, עד כי רבים מאחב"י בחו"ל התוודעו לאיסור שפורסם בעיתונות וחדלו לקנות אתרוגים אלו.

ומתוך דברי הגה"ק מסאטמאר זי"ע עולה שדעת קודשו שמלבד איסור שביעית יש בכלל לפקפק טובא אודות יחוס האתרוגים הבאים מארץ ישראל, וכמו שכותב (שו"ת דברי יואל חיו"ד סי' צ"ז) "ובאמת שגם בלאו הכי (היינו מלבד שהם אתרוגי שביעית שאסורין מאחר שנעבדו ונשמרו באיסור) האתרוגים האלו פסולים המה שהמה מורכבים, ונתברר לי כן בהיותי שמה (בארץ ישראל) אחר החקירה והדרישה. וזה איזה שנים שדברתי פה באמריקע עם ראש הסוחרים שרוב אתרוגי ארץ ישראל המובאים לכאן הוא על ידו, והודה לפני בפה מלא שהמה מורכבים. וגם בשנה זו הובאו רוב אתרוגי ארץ ישראל ע"י אותו הסוחר וכו'".

בעקבות תשובה זו הריצו רבים שאלותיהם להגה"ק מסאטמאר זי"ע כיצד לנהוג למעשה עתה, על איזה אתרוג אפשר לברך מתוך ודאות שלא הורכב מעולם, ועל כך השיב לכל השואלים שלכתחילה יש לברך על אתרוגי מרוקו שהם ידועים כאתרוגים מיוחסים ממסורת דור אחר דור שהחזיקו בה צדיקים וגדולי הדורות מאות שנים, וידוע וברור שמעולם לא שלטה בהם הרכבה.

והפליג בשבח אתרוגי מרוקו שהם כהיום האתרוגים המיוחסים ביותר, כמו שהביא הגה"צ רבי ישראל דוד הארפענעס שליט"א (פרי עץ הדר עמ' פ') עובדה אחת, שאחד שאל מהגה"ק מסאטמאר היות שברצונו לסחור באתרוגים ע"כ רוצה לידע באיזה מין אתרוגים יסחור, "והשיב לו הרה"ק זי"ע שיסחור עם אתרוגי מרוקו שהם מוחזקים ביותר בכשרות".

בשנת תשמ"א החליטו ההתאחדות הרבנים דארה"ב וקנדא לבדוק האם איתרע חזקתם של אתרוגי מרוקו במשך השנים, ולכך נשלחה למרוקו משלחת המורכבת משני גאונים מומחים, על מנת לבדוק את הדברים במקום גידול האתרוגים.

ולאחר שובם משם העידו הגאונים דברים אלו:

"שﬣם מוחזקים ביו﬩ר בכשרות"

א') הפרדסים המצויים עתה במחוז טארודאנט בין הכפרים אסאדס ודומדער שבמדינת מרוקו, הוא המקום היחידי, מקור מוצאם של אתרוגים אלו, מאז ומעולם. ודור דור ודורשיו דור דור ושופטיו קרוב לאלף שנה בירכו עליהם, כפי שמעידים רבנים מובהקים זקני וחכמי מרוקו הי"ו הדרים שמה. ועד עתה לא נתהווה שום שינוי בדרך גדילתם של האתרוגים.

ב') נוכחו לדעת שבאותו אילן ובאותו ענף עצמו גדלים אתרוגים עם גרעינים ומבלי גרעינים. וכן שקליפתם עבה והמיץ הוא מעט.

ג') אחרי דרישה אצל בני ברית ולהבדיל חקלאים שאינם בני ברית, ובדיקות שעשו (השלוחים) על העצים ושרשיהם, אין שום מקום

מרן ה'מנחת יצחק' זצוק"ל
 

בודאי בכﬦל מה שﬥתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש ﬣמשניו﬩, ראינו בלי ספק מיﬣושע עד עתה שהאתרוג היו לוקﬤים עﬧ הלוﬦב בכל שנה וכו', נתכוון לכלול גם א﬩רוגי מרוקו

לחשוש ולפקפק שייעשה איזה הרכבה בכל הגליל ההוא.

"לאור כל מה דכתוב ומפורש לעיל נתברר לנו בבירור שחזקת ומסורת אתרוגי מרוקו במקומה עומדת ולא איתרע כלל. ואנו מגלים דעתינו דעת תורה שהמה כשרים למצות ד' מינים לברך עליהן לכתחילה, למהדרין במצות, בלי שום היסוס".

ובעקבות עדות נאמנה של הני תרי צורבא דרבנן פרסמו התאחדות הרבנים קול קורא שאתרוגי מרוקו עומדים בחזקתם הטהורה וראוים לברכה ולמצוה למהדרין שבמהדרין ללא שום  פקפוק.

 

א﬩רוגי מﬨוקו מוﬤזקין בעצמן בﬥשרותם מﬢור דוﬨ, והרבה העדיפו עוﬢ בהם מחמ﬩ ﬣידורﬧ

וכן גאב"ד ירושלים מרן המנחת יצחק זצוק"ל כתב בפשיטות שאתרוגי מרוקו מיוחסים בחזקתם מימי קדם, וכמו שכותב בתשובתו (מנחת יצחק ח"ח סי' נ"ח) "אתרוגי מרוקו

מוחזקין בעצמן בכשרותם מדור דור, והרבה העדיפו עוד בהם מחמת הידורם". וכתב עוד "יש בפוסקים שהמה מפורסמים ומוחזקים מדורות בכשרותן לצאת בהם ידי חובה שצותה תוה"ק ב"פרי עץ הדר", כבלתי מורכבים, ונקט כדבר פשוט ש”בודאי בכלל מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות, ראינו בלי ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה וכו', נתכוון לכלול גם אתרוגי מרוקו, שהרמב"ם היה גר בעיר תחילה בעיר "פאס" איזה זמן כדאיתא בתולדותיו".  ובסוף תשובתו הביא הקול קורא מטעם התאחדות הרבנים שאתרוגים אלו מהודרים למצוה ללא שום פקפוק.




פרק ו'

דעת מרנן חכמי ומאורי ספרד
הגה"ק הבאבא סאלי, מרן הגר"מ מאזוז בעל איש מצליח ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

 

 

דעת מרן הבאבא סאלי זצוק"ל

הרה"ק המהרש"א אליפנדרי זצוק"ל פרסם בשלהי שנת תרפ"ה תשובה "לזכות את הרבים"  כלשונו הק' בה מלמד זכות על המברכים על אתרוג המורכב. לימוד זכות זה היה בעקבות מה שקבע בתשובתו כי רוב ככל האתרוגים בארץ ישראל מורכבים המה, ומאלה שולחים לכל העולם, כמו שכותב "והנה העת שאני מתגורר פה ירושלים ת"ו, חקרתי על זה ואמרו לי שכמעט כל אתרוגי ארץ ישראל הם מורכבים וראוי להצטער ע"ז". ושוב כתב "עתה שנמצאתי תוככי ירושלים ת"ו, אחר החקירה ידעתי כי בכל ארץ ישראל לא  נשאר עתה אתרוגים שאינם מורכבים, כי רוב ככל האתרוגים הם מורכבים, ובהם יוצאים ומברכים, וגם שולחים מאלה לכל העולם".

הרה"ק מהרש"א אלפנדרי זצוק"ל

ומתוך שקבע שרוב ככל האתרוגים הגדלים בארץ המה מורכבים, וכי האתרוגים שאינם מורכבים אינם מצויים ואינם שכיחים, על כן הוכרח למצוא לימוד זכות והיתר לברך על האתרוג המורכב, בדליכא שאינו מורכב.

וז"ל בתשובתו (שו"ת הסבא קדישא ח"ג סי' י"ב) "אמנם כאשר יחור של אתרוג שהורכב בלימון ואינו מצוי בלי הרכבה, בודאי שפיר דמי ליטול לכתחילה וגם

מרן הבאבא סאלי זצוק"ל

לברך ואין לחוש כלל”. "אע"פ שלכתחילה הטוב והישר היכא דאפשר לחזור אחר אתרוג שאינו מורכב הואיל ונפק מפומייהו של הגדולים".

והנה המהרש"א אליפנדרי העריך מאוד את הצה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל הבאבא סאלי, והיתה ידידות  והערצה גדולה ביניהם למרות הפרש הגילים, כמו שמסופר (תולדות הסבא קדישא באבא סאלי עמוד ק"ז) "בהגיע אדמו"ר (הבאבא סאלי) לבית הסבא קדישא בירושלים החדשה קם הסבא קדישא מהרש"א לכבודו מלוא קומתו להפתעת כל הסובבים אותו, למרות גילו המופלג למעלה ממאה ואדמו"ר אברך צעיר בגיל שלשים ושתיים".

ומסופר (שם) עוד, באותה שעה שסיים את פסק דינו "מזכה הרבים" הגיע הבאבא סאלי לבקרו, המהרש"א אלפנדרי הראה את פסק דינו לבאבא סאלי, ואז שאלו הבאבא סאלי יש לנו במרוקו אתרוגים בחזקת בלתי מורכבים בודאי, ומקבלים אנחנו אתרוגים מארץ הקודש, על מה עדיף לברך על אתרוגי מרוקו או על אתרוגי הארץ משום קדושת וחיבת הארץ. ענהו המהרש"א אלפנדרי ידע כת"ר כי כל הפסק נכתב אך ורק לזכות את המוני עם ישראל וללמד עליהם זכות שלא תהיה ברכתם לבטלה, אך ודאי שמי שיש לו אתרוג בלתי מורכב יברך אך ורק עליו".

"ﬦאתרוג הש﬩מש ﬩מיﬢ
אך ﬨק בא﬩רוג מﬨוקאי"

ולכן הבאבא סאלי הקפיד כל ימיו לקחת רק אתרוגי מרוקו ועשה מאמצים כבירים להשיגו, ואפילו כאשר כבר דר בארה"ק ולמרות חביבותו לארה"ק, הקפיד לקחת רק אתרוגים הבאים מארץ מולדתו שמהם נהגו אבותיו הקדושים לקחת מדור דור, ואף שידל כמה תלמידי חכמים שיברכו דווקא על האתרוג מרוקאי, והיה טורח לשלוח לכמה תלמידי חכמים אתרוג מרוקאי כדי שיזכו לברך על אתרוג שאין בו פקפוק כלל.

וכמו שמספר חתנא דבי נשיאה הרה"ג ר' אריה יהודה הראל שליט"א בספרו מאור ישראל (עמוד 132) "לאתרוג השתמש תמיד אך רק באתרוג מרוקאי, אותם אתרוגים גדלו ביערות עד במרוקו והיו בחזקת בלתי מורכבים, אדמו"ר לא הסכים אף פעם ליטול אתרוג מזן אחר למרות שהיו לו כל הסימנים של הכשרות וחזקה טובה כבלתי מורכב, גם כשגר בשנותיו האחרונות בארץ הידר אחר אתרוג ממרוקו שהובא אליו במיוחד". וזאת למרות שידועה אהבתו הגדולה לארה"ק.

"בדביקותו בהידור אחר האתרוג נתגלה טפח ממידת בטחונו המיוחדת של אדמו"ר, כי לא תמיד היו שליחים שיביאו לאדמו"ר את אתרוגו, ובשנים האחרונות אף לא היה מי שהיה אחראי למשלוח כאשר קרוביו וחסידיו ברובם עלו ארצה, אך גם אז לא הסכים לקבל אפילו את האתרוג שהיה הדר שבהדר אך לא מרוקאי, והמתין בסבלנות לאתרוג שישלחו לו מן השמים. היו שנים שעד ערב החג לאחר חצות עדיין לא הגיע האתרוג הנכסף, אך אדמו"ר לא זז משלוותו ובטחונו והמשיך לצפות לאתרוג שבלי ספק יגיע, ואכן לא עברה שנה שבהתקדש החג לא היה מונח בקופסת האתרוג של אדמו"ר אתרוג מהודר מרהיב ביופיו וכמובן מיוחס ומוחזק בכשרותו".

 

הגר"מ מאזוז זצוק"ל

דעת מרן רבי מצליח מאזוז בעל איש מצליח זצוק"ל

 

"מה שראיתי אצל אבא מארי ﬣגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ﬦ שﬣיﬣ מקפיד מאד לקחת אתרוגי מﬨוקו…"

מחמת המסורת האיתנה של אתרוגים אלו, גם בארץ תוניסיה הסמוכה למרוקו נהגו אבירי התורה לברך דוקא על אתרוג הבא ממרוקו, וכמו שכותב מרן הגר"מ מאזוז שליט"א שאביו מרן רבי מצליח זצוק"ל חשש  לדברי הגה"ק מהרש"א אליפנדרי שרובם ככולם של אתרוגי ארץ ישראל מורכבים ולא רצה לברך עליהם, וגם על אותם אתרוגים שגדלו בפרדסים ומפוקחים ע"י ועדי כשרויות שונות לא רצה לסמוך, משום שלמרות שאותם עצים מפוקחים הם ואין לחוש שמא הורכבו, מ"מ חשש שאותם עצים גדלו מגרעינים של אתרוג מורכב, וכלשונו: "ועל אתרוגי ארץ ישראל לא רצה לברך כלל מפני עדותו של מהרש"א אלפנדארי זצ"ל שרובם ככולם מורכבים וכידוע, ואפילו אלה שיש עליהם תעודה שאינם מורכבים חשש שמא נלקחו גרעיניהם מאילן מורכב".

מכתב מרן הגר"מ מאזוז שליט"א

ובעקבות זאת הקפיד מאד לקיים המצוה עם האתרוג המיוחס והמהודר הבא ממרוקו, "מה שראיתי אצל אבא מארי הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל שהיה מקפיד מאד לקחת אתרוגי מרוקו, …ומה גדלה שמחתו כשהשיג בעד החג אתרוג אחד משל מרוקו". ומוסיף מרן הגר"מ מאזוז שליט"א שכל זה הוא למרות שבתוניסיה הסמוכה למרוקו נמצאו אתרוגים שהיו בהם הסימנים, מ"מ מרן רבי מצליח זצוק"ל לא רצה לסמוך עליהם, אלא על אתרוגים הבאים מהארץ הסמוכה המוחזקים מדורי דורות.

מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל
 

"א﬩רוגי מרוקו הﬧ יפיﬧ ומהודﬨים מאד, רבני וגאוני מרוקו היו מברﬥים עליﬣﬧ…"

דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל משבח אף הוא מאד את אתרוגי מרוקו, הן מצד יופיים והידורם, והן מצד מסורתם הברורה, וכפי שכותב "אתרוגי מרוקו שהם יפים ומהודרים מאד, רבני וגאוני מרוקו היו מברכים עליהם והוזכרו לשבח בספר בכורי יעקב, והעידו עליהם גדולי רבני המערבים שהם כשרים ואינם מורכבים ושכן נהגו מקדמת דנא גאוני מרוקו לברך עליהם על פי מסורת קדומה". "שאתרוגי מרוקו אין עליהם חשש הרכבה כלל ולא חלו בהם ידים, והחזקה והמסורת עליהם היא מדורי דורות שאינם מורכבים ושהם כשרים למצות ארבעת המינים, ושכן נהגו מאז ומעולם גאונים וצדיקים לברך עליהם". (חזון עובדיה הלכות אתרוג סימן א' עמ' רל"ח, ילקוט יוסף סי' תרמ"ח סעי' י').

פרק ז'

כל תנאי ההידור
באתרוגי בענעדיקט

מעלת האתרוג המרוקאי אינה רק מצד חזקתו ויחוסו הטהור, אלא גם מצד מראהו המושלם, כל אחד  מבחין במבט ראשון במיוחדות שלו  בחן ויופי, וכיצד הוא ניצב בהדר בצורתו הסימטרית בגווניו היפים ובפיטמו העבה והחזק המזדקר ככתר. וכמו שכבר כתב הערוך לנר (בספרו תוספת בכורים סוס"י תרמ"ח סעי' כ"ח) שהאתרוג המרוקאי "מהודר בכל מיני הידור", וכלשונו "ובשנה הזאת קיבלתי אתרוג מרוקו יפה ומהודר בכל מיני הידור ובכל סימני הכשר אשר עדיין לא ראיתי כמוהו".

 

"שﬣאתﬨוג ﬣמﬨוקאי מﬣוﬢר בﬥﬦ מיני ﬣיﬢור"

וכן המנחת יצחק (ח"ח סי' נ"ח) לאחר שמשבח את האתרוג המרוקאי מצד המסורת שלו מימי קדם שלא נפסקה לעולם, משבח את מעלתו מצד "ההדר" שבו שהוא נאה ומהודר ביפיו במראיתו ובגידולו עם אותם השקיעות ובליטות המיוחדים לאתרוגי מרוקו, עד שמעיד המנחת יצחק שהרבה מדקדקים ומהדרים בחיפוש אחרי ה"פרי עץ הדר" העדיפו לקחת אתרוג מרוקאי הנותן מענה לכל ההידורים, וכלשונו "אתרוגי מרוקו מוחזקין בעצמן בכשרותם מדור דור, והרבה העדיפו עוד בהם מחמת הידורם".

 

מעלת הפיטם

אתרוגי בענעדיקט  מתייחדים בהידור נוסף, בכך שכל האתרוגים הנמכרים על ידם הינם בעלי פיטם מהודר המתנוסס לתפארה על  ראש האתרוג.

הקפידא על נטילת אתרוג עם פיטם מקורה בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תיקון כ"א – נ"ו, ב) "וצריכא למהוי אתרוג דדמיא ללבא שלימא בפטומת דילה, (גיר' הגר"א) בגין ההוא דאתמר ביה ויעקב איש תם, למהוי שלימא עמיה, וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא, כן צריך דלא יהא פסול באתרוג, לקיימא קרא כלך יפה רעייתי ומום אין בך". דברים קדושים אלו מהוים נר לרגליהם של חסידים ואנשי מעשה המהדרים לחזר אחר אתרוג עם פיטם דייקא, וטעם הדבר משום שהאתרוג הוא כנגד הלב, לכן הקפידה תורה על האתרוג שיהיה הדר נקי ושלם, כמו שהלב צריך להיות זך ושלם להקב"ה.

אמנם מלבד הענין הסגולי שבנטילת אתרוג עם  פיטם, מצאנו לכמה מגדולי הפוסקים הסוברים שמעיקר הדין יש להקפיד לצאת ידי חובת המצוה דוקא באתרוג שפטמו שלם.

כך מבואר דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (קובץ המועדים מוריה תשס"ג – הערות על סוכה דף ל"ו – הובא רבות בדברי הפוסקים) הסובר שנטילת אתרוג עם פיטם אינו מעלה רק מצד הידור מצוה, אלא הוא זהירות שיש לחוש מצד ההלכה, מכיון שאם אין פיטם יש לחשוש שמא היה פיטם ונפל בעודו מחובר והוא פסול. וכלשונו: "ודאי יש לחוש וליטול דוקא אתרוג עם פיטם".

תשו' מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

בסגנון זה כתב גם מרן הגר"מ ברנדסדופר זצוק"ל בספרו קנה בושם, ואף הפליג בדבריו שנטילת אתרוג עם פיטם אינו רק זהירות גרידא, אלא שאתרוג שנפל ממנו הפיטם אפילו בעודו באילן, אינו ראוי לברך עליו אלא בשעת הדחק כאשר לא נמצא בכל העיר אתרוג עם פיטם, ואלו דבריו בתשובתו (חלק ב' סי' כ"ח – כ"ט) למרן בעל שבט הלוי "וכל שכן היכא שנפל הדד לגמרי ונשאר במקומו גומא ריקנית איני רואה שום היתר לברך עליהם שלא בשעת הדחק כשיש בעיר אתרוג אחר", ומסיים תשובתו "וישראל קדושים הם ומחפשים בחיפוש אחר חיפוש אתרוג הדר ומהודר ועל זה אינם שמים לב".

והנה בעל שבט הלוי (ח"א סי' קע"ז) משיב לבעל קנה בושם שאפילו שבודאי לפום רהיטת ההלכה הצדק איתו, "איברא יש לי ללמוד זכות על המקילים בזה", שמאחר שמתייבשים ונופלים בדרך הטבע ולא מפני איזה ריעותא חשיב שמעולם לא היה הפיטמא חלק של גוף האתרוג, עיי"ש.

אולם הקנה בושם עדיין לא ניחא ליה בזה, ולדעתו מה שכתב השבט הלוי הוא רק בכדי ללמד זכות על המקילים, "המעיין שם יראה שטרח ויגע ללמוד זכות על המקילים בזה מאחר דבאותם מקומות הוא דבר טבעי שנושר הפיטם בעודו באילן", ומוסיף לפלפל בענין בארוכה, ומסיים "ועדיין צ"ע בכל זה". ומסקנת דבריו שודאי מן הראוי להזהר ליקח אתרוג עם פיטמא, ולכל הפחות יהיה עדיין בולט קצת הפיטמא למעלה מן האתרוג".

וכן כתב ראב"ד ירושלים הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח"ג סי' קפ"א אתרוג אות ה'), דכיום שמצאו דרך לגדל אתרוגים עם פיטם שאינו נושר, וחלק גדול מהאתרוגים כיום הם עם פיטם, ודאי לכתחלה אין להכשיר אתרוג בלי פיטם כי חסר בהדר בעצם האתרוג, "נראה שכהיום יש לדקדק מאד

עמק התשובה ח"ה סי' מ"ט סק"ב

להשיג אתרוג עם פיטם, דכל הסברא להכשיר אתרוג בלי פיטם היינו במקום שמעיקרא גדלים הם בלא פיטם, ואם נושר באמצע גידולם הטעם להכשיר הוא רק משום שכך הוא דרך גידולו אין בזה פסול הדר כיון שדרכו כן הדר גם כה"ג, אבל כהיום שמצאו דרך לגדל אתרוגים עם פיטם ואינו נושר וחלק גדול היום עם פיטם, ודאי לכתחלה אין להכשיר בלי פיטם שחסר היום בהדר בעצם האתרוג".

ומאחר שהקפידא ליטול אתרוג עם פיטם אינה חומרא בעלמא, אלא לפי הרבה פוסקים יש ליזהר בזה לכתחילה מצד ההלכה, לכן נקטו הפוסקים דבודאי שאתרוג עם פיטם עדיף וקודם לדקדוקי נקיות שאינם אלא מצד חומרא של "הדר", וכמו שכותב בעמק התשובה להגה"צ רבי יחזקאל ראטה אב"ד קארלסבורג (ח"ה  סי' מ"ט ס"ק ב'), שדבר פשוט שאתרוג עם פיטום עדיף מדקדוקי נקיות.

אתרוגי בענעדיקט ללא חשש אתרוגי מים
("וואסער אתרוגים")

בשוק האתרוגים קיימים "וואסער אתרוגים" – אתרוגים שבעל הפרדס ממהר את קצב גידולם, ובפרט לקראת סוף עונת הקטיף משקה את השדות בכמויות רבות של מים הרבה מעבר לרגיל, מה שגורם  למילוי יתר של הפרי במים, ומכיון שהאתרוג אינו שוהה על העץ זמן מספיק אינו מתפתח כראוי, ובמשך הזמן הוא מאבד ממשקלו, בנוסף לכך שבמקרים רבים צורת האתרוג משתנה קצת עם ירידת כמות המים שבו.

במותג האיכות "בענעדיקט אתרוגים" לא מתעסקים כלל עם אתרוגים כאלו, ומשווקים אך ורק אתרוגים חזקים שגדלו והתפתחו כראוי בעץ האתרוגים, כך שהם מחזיקים מעמד ביופים ובהידורם לאורך זמן.

מיון ראשוני
האתרוגים המובאים לבית האריזה

קטיף האתרוגים – מיון ואריזה

בשעת הקטיף נקטפים האתרוגים בזהירות רבה שלא יפגמו, כשלושים עד ארבעים אחוזים מהקטיף נזרקים עוד בפרדס, שאר האתרוגים מובאים לבית האריזה  ועוברים תהליך של שטיפה וניקיון, לאחריו הם יוצאים נקיים מכל שארית של לכלוך חול וכדומה.

לאחר מכן מתחיל מיון ראשוני – מוציאים את כל האתרוגים שיש בהם שאלה כלשהי, כך גם את אלה שאינם מספיק יפים גם כשאין בהם פסול כלשהו, שאר האתרוגים מסווגים במיון קפדני במדרגות הידור שונות לפי רמת הניקיון והגידול, ב"אתרוגי בענעדיקט" מתייחסים הן להידור בגידול האתרוג, שהאתרוגים יהיו בעלי גידול נאה ("פרי עץ הדר"), והן לניקיון האתרוג, כך שלמעשה אתרוג מושלם יוצא ביחס של אחד לחמש או שש מאות בלבד.

לאחר מכן האתרוגים נארזים בזהירות רבה לפי רמות ההידור השונות ונשלחים לכל תפוצות ישראל, כאשר האתרוגים מגיעים ליעדם נעשה בהם מיון חוזר, בכדי לוודא שאכן עומדים הם ברמות הידורם לאחר הטלטולים שעברו במשלוח, כל אתרוג שכבר לא עומד בדרגה  הגבוהה ש"בענעדיקט אתרוגים" דורשים נפסל לשיווק, ומשם יוצאים האתרוגים לחנויות לזכות את המהדרין במצוות לקיים מצות ארבעת המינים באתרוג מיוחד בכשרותו ובהידורו.

▪▪▪

דילוג לתוכן